#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	עט. א שחט התודה [וכן איל המלואים וכבשי עצרת ושלמי נזיר] חוץ לזמנה, חוץ למקומה, נמצאת טריפה, נמצאת בעלת מום, שלא לשמה, האם קדש הלחם ומה הטעם?	"לר&quot;מ וכן תנא דמתנ': חוץ לזמנה ולמקומה וכן שלא לשמה - קדש הלחם, דהוי פסול לאחר שחיטה. נמצאת טריפה - לא קדש הלחם, דהוי פסול שלפני שחיטה. נמצאת בעלת מום בדוקין שבעין אליבא דר&quot;ע - ר&quot;א אומר קדוש שהרי לא ירדו, ור' יהושע אומר אף שאין יורדים אין לו כח לקדש הלחם.<p dir=""rtl"">לר' יהודה: חוץ לזמנו - קידש, שחייב כרת. בעל מום וטריפה - לא קידש (שפסולו במעשה). לא לשמה - לא קידש (אפ' שפסולו במחשבה הוי פסול קודם שחיטה). חוץ למקומו - לר&quot;א קידש דהוי פסול מחשבה כחוץ לזמנו, לר' יהושע לא קידש שאין בו חיוב כרת, ועוד שתדמנו לשלא לשמה, ושתק ר&quot;א.</p>"	מנחות עט.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	עט. ב חטאת (ולגר' ר&quot;ת תודה) ששחטה חוץ לזמנה או חוץ למקומה האם תרד?	"חוץ לזמנה - לא תרד<p dir=""rtl"">חוץ למקומה - רבא אומר תרד ורבה אומר שלא תרד. נחלקו במחלוקת ר&quot;א ור&quot;י אליבא דר&quot;י האם קידש הלחם, וחזר בו רבה כמו שר&quot;א חזר בו, וי&quot;א שרבה לא חזר שכאן אין לדמות לשלא לשמו. </p>"	מנחות עט.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	עט. ג הנסכים שקדשו בכלי ממתי קדושים, והאם כשנמצא הזבח פסול יכול להקריבם עם זבח אחר, ומה הטעם?	"אמר זערי שהם קדושים רק משעת שחיטה ואליבא דר&quot;א בר&quot;ש משעת זריקה או אפ' נשפך הדם בין קבלה לזריקה שס&quot;ל כר&quot;ש שכל העומד ליזרק כזרוק דמי.<p dir=""rtl"">אם יש זבח אחר זבוח יקרבו בשבילו, שלב ב&quot;ד מתנה שיוכשר גם לקרבן אחר [ואפ' ר&quot;ש שסובר שלא אומרים לב ב&quot;ד מתנה היכי דלא אפשר אמרינן]. אבל אם אין זבח אחר שחוט, לא יקרבו, גזירה שלא יאמרו שאפשר להביא לזבח אחר, אלא תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה.</p>"	מנחות עט.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	עט: א ולד תודה ותמורתה וחילופיה האם קרבים והאם טעונים לחם ומנין?	"קרבים, דכתיב &quot;אם על תודה יקריבנו&quot; מ &quot;יקריב&quot; שכתוב אחר תודה בא לרבות שקרבים.<p dir=""rtl"">חליפין - של חובה: לפני כפרה, טעונה לחם שהרי כשרה להקרב. לאחר כפרה, כבר הביא לראשונה וכתיב &quot;יקרבנו&quot; אחד ולא שנים. נדבה: תמיד טעונות שמרבה בתודה.</p><p dir=""rtl"">תמורה - &quot;והקריב על זבח התודה&quot; דוקא תודה ולא ולדה או תמורתה.</p><p dir=""rtl"">ולדה - לאחר כפרה, אינה טעונה כנ&quot;ל. לפני כפרה לר' יוחנן טעונה שסובר אדם מתכפר בשבח הקדש, ולשמואל אינה טעונה שאין אדם מתכפר בשבח הקדש. (ע&quot;פ רש&quot;י, וע' ברמב&quot;ם). </p>"	מנחות עט:		
